206 דגים

קבלו את הספתח הכי מקורי שתפגשו במסעדות הדגים השנה הזאת: פרח קישוא ממולא בפירות ים ולידו קבבון דג בפירה שום

 

רוב האנשים שיודעים שאני כותב על מסעדות מוריקים מקנאה בהזדמנויות חברתיות משותפות, פתאום נהיו לי יותר חברים מאשר בעבר, הזוגית מתייחסת אלי יותר יפה, קרובי משפחה מתקשרים לאחל לי מז"ט ליום הולדתי, שנופל על יום העצמאות השנה (סתם שתדעו אם אתם רוצים לשלוח מייל או משהו דומה...), אני מרגיש מבוקש ונחשק יותר מאשר אי פעם בחיי.

וכך כשבידי הכוח העוצמתי לקחת לי כבן לוויה את מי שאחפוץ בחרתי בי'.
י', ג'זיסט בנשמתו ואבא לילד ג'ינג'י משגע הוא הקומפניון האידיאלי לארוחה טובה. גם מדבר הרבה וגם אוכל הרבה (לא באותו הזמן כמובן).


אני וי' נפגשנו מול הדלת של 206 דגים, שזה לכל מי שלא יודע מעל 206 הבשרית. מולנו הכביש לכפר הירוק, לידנו מקדונלד'ס ובתוכנו רעב אימתני.

מארחת שעושה טוב בעיניים ליוותה אותנו אל מעוז החפץ תו"כ שאנו עוברים ליד המבואה המהודרת כיאה לפוסיידון וחבריו, נכנסנו פנימה וחיכינו למצעד הסלטים האינסופי המתחייב ממסעדת דגים. הפתעה!
לא הגיעו הסלטים, כי למרות המותג הידוע והיעדר הפוזה של המקום ב206, עדיין הם יודעים להביא אותה בהפוכה, קבלו את הספתח הכי מקורי שתפגשו במסעדות הדגים השנה הזאת: פרח קישוא ממולא בפירות ים ולידו קבבון דג בפירה שום. פרח נוי אמיתי. 
עכשיו תקראו את זה שוב, הפעם לאט יותר. התחלה מדהימה שהשכיחה כל געגוע לסלטי החצילים והגזר החריף. 

ריבי, המארחת ממקודם שאלה לשלומנו, ענינו ש "טוב, תודה, והאם פרח קישוא זה פרח בר או אפשר גם בגידול מבוקר על המרפסת בבית", חייכה, לא צחקה.
למנת הנישנוש הוגש מגש. פלמידה, מטיאס, איקרה, סלמון מעושן, טונה טריה, פטה סלמון, כולם מפתים, כולם טעימים, כולם נגמרו חיש קל.

מנת הביניים שוב הפתיעה בדמותה של צלחת עטורת שתי פרוסות כבד אווז שלידם לב לבו של קוקי סן ז'ק בגודל של כדור פינג פונג ממוצע. י' אכל כמו ג'נטלמן עם סכין ומזלג, אני העדפתי לבנות מגדל שבבסיסו הכבד ועליו הקוקי. פה גדול, ביס גדול, שמחה גדולה. 

בשלב הזה י' הפליג בסיפוריו אודות נגני ג'ז שחומי עור וכמה זה חשוב להבדיל בין קלרינט לסקסופון סופראן (משהו שקשור לצבע או לצורה, לא כ"כ הקשבתי).


לשמחתי הגיעו העיקריות ככה שנטשנו לרגע את "הפסטיבל המהמם שהיה בקיץ בהאג", אצל י' בצלחת נח לו בלוטין של דג מוסר ממולא צנוברים ופטריות ברוטב חמאה אדומה (האדום זה מיין).
אצלי על הצלחת הסתלבט לו פילה של בס.

תוספת של תפו"א מוקרמים בתנור ובטטה נתנו איזון עמילן למנות הדג.
י' שהתלהב ממנת הדג שלו התחיל לתת קצב עם כף הרגל. זה היה הרגע שבו הודיתי לשוכן במרומים על זה שב 206 לא מפוצצים בסלטים על ההתחלה, בזכות זה יכולתי להתענג על הדגים ולא להתבאס שהתמלאתי מפיתות. 

בגזרת הקינוח חוסלו באטרף טארט טאטן ענקי וסורבה מונח על ופל. 
הציעו לנו אספרסו אבל פחדתי שזה יעיר סיפורי ג'ז עלומים אצל י' אז ויתרתי.